Textus Receptus Bibles
Masoretic Text 1524
Old Testament
| 49:1 | למנצח לבני קרח מזמור׃ (49:2) שׁמעו זאת כל העמים האזינו כל ישׁבי חלד׃ |
| 49:2 | (49:3) גם בני אדם גם בני אישׁ יחד עשׁיר ואביון׃ |
| 49:3 | (49:4) פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׃ |
| 49:4 | (49:5) אטה למשׁל אזני אפתח בכנור חידתי׃ |
| 49:5 | (49:6) למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׃ |
| 49:6 | (49:7) הבטחים על חילם וברב עשׁרם יתהללו׃ |
| 49:7 | (49:8) אח לא פדה יפדה אישׁ לא יתן לאלהים כפרו׃ |
| 49:8 | (49:9) ויקר פדיון נפשׁם וחדל לעולם׃ |
| 49:9 | (49:10) ויחי עוד לנצח לא יראה השׁחת׃ |
| 49:10 | (49:11) כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם׃ |
| 49:11 | (49:12) קרבם בתימו לעולם משׁכנתם לדר ודר קראו בשׁמותם עלי אדמות׃ |
| 49:12 | (49:13) ואדם ביקר בל ילין נמשׁל כבהמות נדמו׃ |
| 49:13 | (49:14) זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה׃ |
| 49:14 | (49:15) כצאן לשׁאול שׁתו מות ירעם וירדו בם ישׁרים לבקר וצירם לבלות שׁאול מזבל׃ |
| 49:15 | (49:16) אך אלהים יפדה נפשׁי מיד שׁאול כי יקחני סלה׃ |
| 49:16 | (49:17) אל תירא כי יעשׁר אישׁ כי ירבה כבוד ביתו׃ |
| 49:17 | (49:18) כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו׃ |
| 49:18 | (49:19) כי נפשׁו בחייו יברך ויודך כי תיטיב׃ |
| 49:19 | (49:20) תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור׃ |
| 49:20 | (49:21) אדם ביקר ולא יבין נמשׁל כבהמות נדמו׃ |
Masoretic Text 1524
The Hebrew text of the Old Testament is called the Masoretic Text because in its present form it is based upon the Masora—the Hebrew, textual tradition of the Jewish scholars known as the Masoretes (or Masorites). The Masoretes were rabbis who made it their special work to correct the faults that had crept into the text of the Old Testament during the Babylonian captivity, and to prevent, for the future, its being corrupted by any alteration. They first separated the apocryphal from the canonical books, and divided the latter into twenty-two books, being the number of letters in the Hebrew alphabet. Then they divided each book into sections and verses.
There is a great difference of opinion as to when the Masoretic Text was written, but it was probably accomplished in the 10th -11th century. Several editions existed, varying considerably, but the received and authoritative text is that of Jacob ben-chayim ibn Adonijah, who carefully sifted and arranged the previous works on the subject. It was published in 1524.