Textus Receptus Bibles
Masoretic Text 1524
Old Testament
32:1 | וישׁבתו שׁלשׁת האנשׁים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃ |
32:2 | ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשׁפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשׁו מאלהים׃ |
32:3 | ובשׁלשׁת רעיו חרה אפו על אשׁר לא מצאו מענה וירשׁיעו את איוב׃ |
32:4 | ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃ |
32:5 | וירא אליהוא כי אין מענה בפי שׁלשׁת האנשׁים ויחר אפו׃ |
32:6 | ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישׁישׁים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃ |
32:7 | אמרתי ימים ידברו ורב שׁנים ידיעו חכמה׃ |
32:8 | אכן רוח היא באנושׁ ונשׁמת שׁדי תבינם׃ |
32:9 | לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משׁפט׃ |
32:10 | לכן אמרתי שׁמעה לי אחוה דעי אף אני׃ |
32:11 | הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃ |
32:12 | ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃ |
32:13 | פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא אישׁ׃ |
32:14 | ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשׁיבנו׃ |
32:15 | חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃ |
32:16 | והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃ |
32:17 | אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃ |
32:18 | כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃ |
32:19 | הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשׁים יבקע׃ |
32:20 | אדברה וירוח לי אפתח שׂפתי ואענה׃ |
32:21 | אל נא אשׂא פני אישׁ ואל אדם לא אכנה׃ |
32:22 | כי לא ידעתי אכנה כמעט ישׂאני עשׂני׃ |
Masoretic Text 1524
The Hebrew text of the Old Testament is called the Masoretic Text because in its present form it is based upon the Masora—the Hebrew, textual tradition of the Jewish scholars known as the Masoretes (or Masorites). The Masoretes were rabbis who made it their special work to correct the faults that had crept into the text of the Old Testament during the Babylonian captivity, and to prevent, for the future, its being corrupted by any alteration. They first separated the apocryphal from the canonical books, and divided the latter into twenty-two books, being the number of letters in the Hebrew alphabet. Then they divided each book into sections and verses.
There is a great difference of opinion as to when the Masoretic Text was written, but it was probably accomplished in the 10th -11th century. Several editions existed, varying considerably, but the received and authoritative text is that of Jacob ben-chayim ibn Adonijah, who carefully sifted and arranged the previous works on the subject. It was published in 1524.