Textus Receptus Bibles
Masoretic Text 1524
Old Testament
2:1 | ונפשׁ כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שׁמן ונתן עליה לבנה׃ |
2:2 | והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משׁם מלא קמצו מסלתה ומשׁמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשׁה ריח ניחח ליהוה׃ |
2:3 | והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדשׁ קדשׁים מאשׁי יהוה׃ |
2:4 | וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשׁמן ורקיקי מצות משׁחים בשׁמן׃ |
2:5 | ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשׁמן מצה תהיה׃ |
2:6 | פתות אתה פתים ויצקת עליה שׁמן מנחה הוא׃ |
2:7 | ואם מנחת מרחשׁת קרבנך סלת בשׁמן תעשׂה׃ |
2:8 | והבאת את המנחה אשׁר יעשׂה מאלה ליהוה והקריבה אל הכהן והגישׁה אל המזבח׃ |
2:9 | והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשׁה ריח ניחח ליהוה׃ |
2:10 | והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדשׁ קדשׁים מאשׁי יהוה׃ |
2:11 | כל המנחה אשׁר תקריבו ליהוה לא תעשׂה חמץ כי כל שׂאר וכל דבשׁ לא תקטירו ממנו אשׁה ליהוה׃ |
2:12 | קרבן ראשׁית תקריבו אתם ליהוה ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח׃ |
2:13 | וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשׁבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח׃ |
2:14 | ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באשׁ גרשׂ כרמל תקריב את מנחת בכוריך׃ |
2:15 | ונתת עליה שׁמן ושׂמת עליה לבנה מנחה הוא׃ |
2:16 | והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשׂה ומשׁמנה על כל לבנתה אשׁה ליהוה׃ |
Masoretic Text 1524
The Hebrew text of the Old Testament is called the Masoretic Text because in its present form it is based upon the Masora—the Hebrew, textual tradition of the Jewish scholars known as the Masoretes (or Masorites). The Masoretes were rabbis who made it their special work to correct the faults that had crept into the text of the Old Testament during the Babylonian captivity, and to prevent, for the future, its being corrupted by any alteration. They first separated the apocryphal from the canonical books, and divided the latter into twenty-two books, being the number of letters in the Hebrew alphabet. Then they divided each book into sections and verses.
There is a great difference of opinion as to when the Masoretic Text was written, but it was probably accomplished in the 10th -11th century. Several editions existed, varying considerably, but the received and authoritative text is that of Jacob ben-chayim ibn Adonijah, who carefully sifted and arranged the previous works on the subject. It was published in 1524.