Textus Receptus Bibles
Masoretic Text 1524
Old Testament
| 2:1 | ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ |
| 2:2 | הלך וקראת באזני ירושׁלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃ |
| 2:3 | קדשׁ ישׂראל ליהוה ראשׁית תבואתה כל אכליו יאשׁמו רעה תבא אליהם נאם יהוה׃ |
| 2:4 | שׁמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משׁפחות בית ישׂראל׃ |
| 2:5 | כה אמר יהוה מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃ |
| 2:6 | ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושׁוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה אישׁ ולא ישׁב אדם שׁם׃ |
| 2:7 | ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שׂמתם לתועבה׃ |
| 2:8 | הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשׂי התורה לא ידעוני והרעים פשׁעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועלו הלכו׃ |
| 2:9 | לכן עד אריב אתכם נאם יהוה ואת בני בניכם אריב׃ |
| 2:10 | כי עברו איי כתיים וראו וקדר שׁלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃ |
| 2:11 | ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃ |
| 2:12 | שׁמו שׁמים על זאת ושׂערו חרבו מאד נאם יהוה׃ |
| 2:13 | כי שׁתים רעות עשׂה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשׁברים אשׁר לא יכלו המים׃ |
| 2:14 | העבד ישׂראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז׃ |
| 2:15 | עליו ישׁאגו כפרים נתנו קולם וישׁיתו ארצו לשׁמה עריו נצתה מבלי ישׁב׃ |
| 2:16 | גם בני נף ותחפנס ירעוך קדקד׃ |
| 2:17 | הלוא זאת תעשׂה לך עזבך את יהוה אלהיך בעת מוליכך בדרך׃ |
| 2:18 | ועתה מה לך לדרך מצרים לשׁתות מי שׁחור ומה לך לדרך אשׁור לשׁתות מי נהר׃ |
| 2:19 | תיסרך רעתך ומשׁבותיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את יהוה אלהיך ולא פחדתי אליך נאם אדני יהוה צבאות׃ |
| 2:20 | כי מעולם שׁברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא אעבד כי על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן את צעה זנה׃ |
| 2:21 | ואנכי נטעתיך שׂרק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה׃ |
| 2:22 | כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני נאם אדני יהוה׃ |
| 2:23 | איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשׂית בכרה קלה משׂרכת דרכיה׃ |
| 2:24 | פרה למד מדבר באות נפשׁו שׁאפה רוח תאנתה מי ישׁיבנה כל מבקשׁיה לא ייעפו בחדשׁה ימצאונה׃ |
| 2:25 | מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה ותאמרי נואשׁ לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך׃ |
| 2:26 | כבשׁת גנב כי ימצא כן הבישׁו בית ישׂראל המה מלכיהם שׂריהם וכהניהם ונביאיהם׃ |
| 2:27 | אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושׁיענו׃ |
| 2:28 | ואיה אלהיך אשׁר עשׂית לך יקומו אם יושׁיעוך בעת רעתך כי מספר עריך היו אלהיך יהודה׃ |
| 2:29 | למה תריבו אלי כלכם פשׁעתם בי נאם יהוה׃ |
| 2:30 | לשׁוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משׁחית׃ |
| 2:31 | הדור אתם ראו דבר יהוה המדבר הייתי לישׂראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך׃ |
| 2:32 | התשׁכח בתולה עדיה כלה קשׁריה ועמי שׁכחוני ימים אין מספר׃ |
| 2:33 | מה תיטבי דרכך לבקשׁ אהבה לכן גם את הרעות למדתי את דרכיך׃ |
| 2:34 | גם בכנפיך נמצאו דם נפשׁות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה׃ |
| 2:35 | ותאמרי כי נקיתי אך שׁב אפו ממני הנני נשׁפט אותך על אמרך לא חטאתי׃ |
| 2:36 | מה תזלי מאד לשׁנות את דרכך גם ממצרים תבושׁי כאשׁר בשׁת מאשׁור׃ |
| 2:37 | גם מאת זה תצאי וידיך על ראשׁך כי מאס יהוה במבטחיך ולא תצליחי׃ |
Masoretic Text 1524
The Hebrew text of the Old Testament is called the Masoretic Text because in its present form it is based upon the Masora—the Hebrew, textual tradition of the Jewish scholars known as the Masoretes (or Masorites). The Masoretes were rabbis who made it their special work to correct the faults that had crept into the text of the Old Testament during the Babylonian captivity, and to prevent, for the future, its being corrupted by any alteration. They first separated the apocryphal from the canonical books, and divided the latter into twenty-two books, being the number of letters in the Hebrew alphabet. Then they divided each book into sections and verses.
There is a great difference of opinion as to when the Masoretic Text was written, but it was probably accomplished in the 10th -11th century. Several editions existed, varying considerably, but the received and authoritative text is that of Jacob ben-chayim ibn Adonijah, who carefully sifted and arranged the previous works on the subject. It was published in 1524.