Textus Receptus Bibles
Masoretic Text 1524
Old Testament
2:1 | (2:3) אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃ |
2:2 | (2:4) ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשׁתי ואנכי לא אישׁה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שׁדיה׃ |
2:3 | (2:5) פן אפשׁיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושׂמתיה כמדבר ושׁתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃ |
2:4 | (2:6) ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה׃ |
2:5 | (2:7) כי זנתה אמם הבישׁה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשׁתי שׁמני ושׁקויי׃ |
2:6 | (2:8) לכן הנני שׂך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃ |
2:7 | (2:9) ורדפה את מאהביה ולא תשׂיג אתם ובקשׁתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשׁובה אל אישׁי הראשׁון כי טוב לי אז מעתה׃ |
2:8 | (2:10) והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירושׁ והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשׂו לבעל׃ |
2:9 | (2:11) לכן אשׁוב ולקחתי דגני בעתו ותירושׁי במועדו והצלתי צמרי ופשׁתי לכסות את ערותה׃ |
2:10 | (2:12) ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואישׁ לא יצילנה מידי׃ |
2:11 | (2:13) והשׁבתי כל משׂושׂה חגה חדשׁה ושׁבתה וכל מועדה׃ |
2:12 | (2:14) והשׁמתי גפנה ותאנתה אשׁר אמרה אתנה המה לי אשׁר נתנו לי מאהבי ושׂמתים ליער ואכלתם חית השׂדה׃ |
2:13 | (2:15) ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשׁר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שׁכחה נאם יהוה׃ |
2:14 | (2:16) לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה׃ |
2:15 | (2:17) ונתתי לה את כרמיה משׁם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שׁמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים׃ |
2:16 | (2:18) והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישׁי ולא תקראי לי עוד בעלי׃ |
2:17 | (2:19) והסרתי את שׁמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשׁמם׃ |
2:18 | (2:20) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השׂדה ועם עוף השׁמים ורמשׂ האדמה וקשׁת וחרב ומלחמה אשׁבור מן הארץ והשׁכבתים לבטח׃ |
2:19 | (2:21) וארשׂתיך לי לעולם וארשׂתיך לי בצדק ובמשׁפט ובחסד וברחמים׃ |
2:20 | (2:22) וארשׂתיך לי באמונה וידעת את יהוה׃ |
2:21 | (2:23) והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השׁמים והם יענו את הארץ׃ |
2:22 | (2:24) והארץ תענה את הדגן ואת התירושׁ ואת היצהר והם יענו את יזרעאל׃ |
2:23 | (2:25) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי׃ |
Masoretic Text 1524
The Hebrew text of the Old Testament is called the Masoretic Text because in its present form it is based upon the Masora—the Hebrew, textual tradition of the Jewish scholars known as the Masoretes (or Masorites). The Masoretes were rabbis who made it their special work to correct the faults that had crept into the text of the Old Testament during the Babylonian captivity, and to prevent, for the future, its being corrupted by any alteration. They first separated the apocryphal from the canonical books, and divided the latter into twenty-two books, being the number of letters in the Hebrew alphabet. Then they divided each book into sections and verses.
There is a great difference of opinion as to when the Masoretic Text was written, but it was probably accomplished in the 10th -11th century. Several editions existed, varying considerably, but the received and authoritative text is that of Jacob ben-chayim ibn Adonijah, who carefully sifted and arranged the previous works on the subject. It was published in 1524.