Textus Receptus Bibles
Masoretic Text 1524
Old Testament
6:1 | (6:2) שׁפר קדם דריושׁ והקים על מלכותא לאחשׁדרפניא מאה ועשׂרין די להון בכל מלכותא׃ |
6:2 | (6:3) ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון די להון אחשׁדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק׃ |
6:3 | (6:4) אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשׁדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשׁית להקמותה על כל מלכותא׃ |
6:4 | (6:5) אדין סרכיא ואחשׁדרפניא הוו בעין עלה להשׁכחה לדניאל מצד מלכותא וכל עלה ושׁחיתה לא יכלין להשׁכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שׁלו ושׁחיתה לא השׁתכחת עלוהי׃ |
6:5 | (6:6) אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשׁכח לדניאל דנה כל עלא להן השׁכחנה עלוהי בדת אלהה׃ |
6:6 | (6:7) אדין סרכיא ואחשׁדרפניא אלן הרגשׁו על מלכא וכן אמרין לה דריושׁ מלכא לעלמין חיי׃ |
6:7 | (6:8) אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשׁדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעה בעו מן כל אלה ואנשׁ עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא׃ |
6:8 | (6:9) כען מלכא תקים אסרא ותרשׁם כתבא די לא להשׁניה כדת מדי ופרס די לא תעדא׃ |
6:9 | (6:10) כל קבל דנה מלכא דריושׁ רשׁם כתבא ואסרא׃ |
6:10 | (6:11) ודניאל כדי ידע די רשׁים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושׁלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה׃ |
6:11 | (6:12) אדין גבריא אלך הרגשׁו והשׁכחו לדניאל בעא ומתחנן קדם אלהה׃ |
6:12 | (6:13) באדין קריבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא הלא אסר רשׁמת די כל אנשׁ די יבעה מן כל אלה ואנשׁ עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס די לא תעדא׃ |
6:13 | (6:14) באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שׂם עליך מלכא טעם ועל אסרא די רשׁמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה׃ |
6:14 | (6:15) אדין מלכא כדי מלתא שׁמע שׂגיא באשׁ עלוהי ועל דניאל שׂם בל לשׁיזבותה ועד מעלי שׁמשׁא הוא משׁתדר להצלותה׃ |
6:15 | (6:16) באדין גבריא אלך הרגשׁו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשׁניה׃ |
6:16 | (6:17) באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח לה בתדירא הוא ישׁיזבנך׃ |
6:17 | (6:18) והיתית אבן חדה ושׂמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשׁנא צבו בדניאל׃ |
6:18 | (6:19) אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושׁנתה נדת עלוהי׃ |
6:19 | (6:20) באדין מלכא בשׁפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל׃ |
6:20 | (6:21) וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח לה בתדירא היכל לשׁיזבותך מן אריותא׃ |
6:21 | (6:22) אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי׃ |
6:22 | (6:23) אלהי שׁלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השׁתכחת לי ואף קדמיך מלכא חבולה לא עבדת׃ |
6:23 | (6:24) באדין מלכא שׂגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השׁתכח בה די הימן באלהה׃ |
6:24 | (6:25) ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשׁיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שׁלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו׃ |
6:25 | (6:26) באדין דריושׁ מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשׁניא די דארין בכל ארעא שׁלמכון ישׂגא׃ |
6:26 | (6:27) מן קדמי שׂים טעם די בכל שׁלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושׁלטנה עד סופא׃ |
6:27 | (6:28) משׁיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשׁמיא ובארעא די שׁיזיב לדניאל מן יד אריותא׃ |
6:28 | (6:29) ודניאל דנה הצלח במלכות דריושׁ ובמלכות כורשׁ פרסיא׃ |
Masoretic Text 1524
The Hebrew text of the Old Testament is called the Masoretic Text because in its present form it is based upon the Masora—the Hebrew, textual tradition of the Jewish scholars known as the Masoretes (or Masorites). The Masoretes were rabbis who made it their special work to correct the faults that had crept into the text of the Old Testament during the Babylonian captivity, and to prevent, for the future, its being corrupted by any alteration. They first separated the apocryphal from the canonical books, and divided the latter into twenty-two books, being the number of letters in the Hebrew alphabet. Then they divided each book into sections and verses.
There is a great difference of opinion as to when the Masoretic Text was written, but it was probably accomplished in the 10th -11th century. Several editions existed, varying considerably, but the received and authoritative text is that of Jacob ben-chayim ibn Adonijah, who carefully sifted and arranged the previous works on the subject. It was published in 1524.