Textus Receptus Bibles
Masoretic Text 1524
Old Testament
5:1 | בלשׁאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שׁתה׃ |
5:2 | בלשׁאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושׁלם וישׁתון בהון מלכא ורברבנוהי שׁגלתה ולחנתה׃ |
5:3 | באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושׁלם ואשׁתיו בהון מלכא ורברבנוהי שׁגלתה ולחנתה׃ |
5:4 | אשׁתיו חמרא ושׁבחו לאלהי דהבא וכספא נחשׁא פרזלא אעא ואבנא׃ |
5:5 | בה שׁעתה נפקו אצבען די יד אנשׁ וכתבן לקבל נברשׁתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה׃ |
5:6 | אדין מלכא זיוהי שׁנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משׁתרין וארכבתה דא לדא נקשׁן׃ |
5:7 | קרא מלכא בחיל להעלה לאשׁפיא כשׂדיא וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל אנשׁ די יקרה כתבה דנה ופשׁרה יחונני ארגונא ילבשׁ והמונכא די דהבא על צוארה ותלתי במלכותא ישׁלט׃ |
5:8 | אדין עללין כל חכימי מלכא ולא כהלין כתבא למקרא ופשׁרא להודעה למלכא׃ |
5:9 | אדין מלכא בלשׁאצר שׂגיא מתבהל וזיוהי שׁנין עלוהי ורברבנוהי משׁתבשׁין׃ |
5:10 | מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משׁתיא עללת ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל יבהלוך רעיונך וזיויך אל ישׁתנו׃ |
5:11 | איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישׁין בה וביומי אבוך נהירו ושׂכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השׁתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשׁפין כשׂדאין גזרין הקימה אבוך מלכא׃ |
5:12 | כל קבל די רוח יתירה ומנדע ושׂכלתנו מפשׁר חלמין ואחוית אחידן ומשׁרא קטרין השׁתכחת בה בדניאל די מלכא שׂם שׁמה בלטשׁאצר כען דניאל יתקרי ופשׁרה יהחוה׃ |
5:13 | באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל אנתה הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן יהוד׃ |
5:14 | ושׁמעת עליך די רוח אלהין בך ונהירו ושׂכלתנו וחכמה יתירה השׁתכחת׃ |
5:15 | וכען העלו קדמי חכימיא אשׁפיא די כתבה דנה יקרון ופשׁרה להודעתני ולא כהלין פשׁר מלתא להחויה׃ |
5:16 | ואנה שׁמעת עליך די תוכל פשׁרין למפשׁר וקטרין למשׁרא כען הן תוכל כתבא למקרא ופשׁרה להודעתני ארגונא תלבשׁ והמונכא די דהבא על צוארך ותלתא במלכותא תשׁלט׃ |
5:17 | באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשׁרא אהודענה׃ |
5:18 | אנתה מלכא אלהא עליא מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך׃ |
5:19 | ומן רבותא די יהב לה כל עממיא אמיא ולשׁניא הוו זאעין ודחלין מן קדמוהי די הוה צבא הוא קטל ודי הוה צבא הוה מחא ודי הוה צבא הוה מרים ודי הוה צבא הוה משׁפיל׃ |
5:20 | וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה׃ |
5:21 | ומן בני אנשׁא טריד ולבבה עם חיותא שׁוי ועם ערדיא מדורה עשׂבא כתורין יטעמונה ומטל שׁמיא גשׁמה יצטבע עד די ידע די שׁליט אלהא עליא במלכות אנשׁא ולמן די יצבה יהקים עליה׃ |
5:22 | ואנתה ברה בלשׁאצר לא השׁפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת׃ |
5:23 | ועל מרא שׁמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שׁגלתך ולחנתך חמרא שׁתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשׁא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שׁמעין ולא ידעין שׁבחת ולאלהא די נשׁמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת׃ |
5:24 | באדין מן קדמוהי שׁליח פסא די ידא וכתבא דנה רשׁים׃ |
5:25 | ודנה כתבא די רשׁים מנא מנא תקל ופרסין׃ |
5:26 | דנה פשׁר מלתא מנא מנה אלהא מלכותך והשׁלמה׃ |
5:27 | תקל תקילתה במאזניא והשׁתכחת חסיר׃ |
5:28 | פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס׃ |
5:29 | באדין אמר בלשׁאצר והלבישׁו לדניאל ארגונא והמונכא די דהבא על צוארה והכרזו עלוהי די להוא שׁליט תלתא במלכותא׃ |
5:30 | בה בליליא קטיל בלאשׁצר מלכא כשׂדיא׃ |
5:31 | (6:1) ודריושׁ מדיא קבל מלכותא כבר שׁנין שׁתין ותרתין׃ |
Masoretic Text 1524
The Hebrew text of the Old Testament is called the Masoretic Text because in its present form it is based upon the Masora—the Hebrew, textual tradition of the Jewish scholars known as the Masoretes (or Masorites). The Masoretes were rabbis who made it their special work to correct the faults that had crept into the text of the Old Testament during the Babylonian captivity, and to prevent, for the future, its being corrupted by any alteration. They first separated the apocryphal from the canonical books, and divided the latter into twenty-two books, being the number of letters in the Hebrew alphabet. Then they divided each book into sections and verses.
There is a great difference of opinion as to when the Masoretic Text was written, but it was probably accomplished in the 10th -11th century. Several editions existed, varying considerably, but the received and authoritative text is that of Jacob ben-chayim ibn Adonijah, who carefully sifted and arranged the previous works on the subject. It was published in 1524.