Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

Lamentations - Chapter: 1


1:1	How doth the city sit solitary, that was full of people! how is she become as a widow! she that was great among the nations, and princess among the provinces, how is she become tributary!
1:2	She weepeth sore in the night, and her tears are on her cheeks: among all her lovers she hath none to comfort her: all her friends have dealt treacherously with her, they are become her enemies.
1:3	Judah is gone into captivity because of affliction, and because of great servitude: she dwelleth among the heathen, she findeth no rest: all her persecutors overtook her between the straits.
1:4	The ways of Zion do mourn, because none come to the solemn feasts: all her gates are desolate: her priests sigh, her virgins are afflicted, and she is in bitterness.
1:5	Her adversaries are the chief, her enemies prosper; for the LORD hath afflicted her for the multitude of her transgressions: her children are gone into captivity before the enemy.
1:6	And from the daughter of Zion all her beauty is departed: her princes are become like harts that find no pasture, and they are gone without strength before the pursuer.
1:7	Jerusalem remembered in the days of her affliction and of her miseries all her pleasant things that she had in the days of old, when her people fell into the hand of the enemy, and none did help her: the adversaries saw her, and did mock at her sabbaths.
1:8	Jerusalem hath grievously sinned; therefore she is removed: all that honoured her despise her, because they have seen her nakedness: yea, she sigheth, and turneth backward.
1:9	Her filthiness is in her skirts; she remembereth not her last end; therefore she came down wonderfully: she had no comforter. O LORD, behold my affliction: for the enemy hath magnified himself.
1:10	The adversary hath spread out his hand upon all her pleasant things: for she hath seen that the heathen entered into her sanctuary, whom thou didst command that they should not enter into thy congregation.
1:11	All her people sigh, they seek bread; they have given their pleasant things for meat to relieve the soul: see, O LORD, and consider; for I am become vile.
1:12	Is it nothing to you, all ye that pass by? behold, and see if there be any sorrow like unto my sorrow, which is done unto me, wherewith the LORD hath afflicted me in the day of his fierce anger.
1:13	From above hath he sent fire into my bones, and it prevaileth against them: he hath spread a net for my feet, he hath turned me back: he hath made me desolate and faint all the day.
1:14	The yoke of my transgressions is bound by his hand: they are wreathed, and come up upon my neck: he hath made my strength to fall, the Lord hath delivered me into their hands, from whom I am not able to rise up.
1:15	The Lord hath trodden under foot all my mighty men in the midst of me: he hath called an assembly against me to crush my young men: the Lord hath trodden the virgin, the daughter of Judah, as in a winepress.
1:16	For these things I weep; mine eye, mine eye runneth down with water, because the comforter that should relieve my soul is far from me: my children are desolate, because the enemy prevailed.
1:17	Zion spreadeth forth her hands, and there is none to comfort her: the LORD hath commanded concerning Jacob, that his adversaries should be round about him: Jerusalem is as a menstruous woman among them.
1:18	The LORD is righteous; for I have rebelled against his commandment: hear, I pray you, all people, and behold my sorrow: my virgins and my young men are gone into captivity.
1:19	I called for my lovers, but they deceived me: my priests and mine elders gave up the ghost in the city, while they sought their meat to relieve their souls.
1:20	Behold, O LORD; for I am in distress: my bowels are troubled; mine heart is turned within me; for I have grievously rebelled: abroad the sword bereaveth, at home there is as death.
1:21	They have heard that I sigh: there is none to comfort me: all mine enemies have heard of my trouble; they are glad that thou hast done it: thou wilt bring the day that thou hast called, and they shall be like unto me.
1:22	Let all their wickedness come before thee; and do unto them, as thou hast done unto me for all my transgressions: for my sighs are many, and my heart is faint.


1:1	איכה ישׁבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שׂרתי במדינות היתה למס׃
1:2	בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאיבים׃
1:3	גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישׁבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השׂיגוה בין המצרים׃
1:4	דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שׁעריה שׁוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות והיא מר׃
1:5	היו צריה לראשׁ איביה שׁלו כי יהוה הוגה על רב פשׁעיה עולליה הלכו שׁבי לפני צר׃
1:6	ויצא מן בת ציון כל הדרה היו שׂריה כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כח לפני רודף׃
1:7	זכרה ירושׁלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשׁר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים שׂחקו על משׁבתה׃
1:8	חטא חטאה ירושׁלם על כן לנידה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשׁב אחור׃
1:9	טמאתה בשׁוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את עניי כי הגדיל אויב׃
1:10	ידו פרשׂ צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשׁה אשׁר צויתה לא יבאו בקהל׃
1:11	כל עמה נאנחים מבקשׁים לחם נתנו מחמודיהם באכל להשׁיב נפשׁ ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה׃
1:12	לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם ישׁ מכאוב כמכאבי אשׁר עולל לי אשׁר הוגה יהוה ביום חרון אפו׃
1:13	ממרום שׁלח אשׁ בעצמתי וירדנה פרשׂ רשׁת לרגלי השׁיבני אחור נתנני שׁממה כל היום דוה׃
1:14	נשׂקד על פשׁעי בידו ישׂתרגו עלו על צוארי הכשׁיל כחי נתנני אדני בידי לא אוכל קום׃
1:15	סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשׁבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת יהודה׃
1:16	על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משׁיב נפשׁי היו בני שׁוממים כי גבר אויב׃
1:17	פרשׂה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושׁלם לנדה ביניהם׃
1:18	צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שׁמעו נא כל עמים וראו מכאבי בתולתי ובחורי הלכו בשׁבי׃
1:19	קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשׁו אכל למו וישׁיבו את נפשׁם׃
1:20	ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שׁכלה חרב בבית כמות׃
1:21	שׁמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל איבי שׁמעו רעתי שׂשׂו כי אתה עשׂית הבאת יום קראת ויהיו כמוני׃
1:22	תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשׁר עוללת לי על כל פשׁעי כי רבות אנחתי ולבי דוי׃


n/a

Textus Receptus Bibles

Parallel Bibles

Lamentations - Chapter: 1

Cookies & Privacy